תוכנית גדולה לשקט בדרום: מה הצבא מתכנן בעזה?

כולנו רוצים להרגיש בטוחים ולחיות בשקט, במיוחד הילדים והמשפחות שגרים בדרום הארץ. לפעמים, כדי להחזיר את השקט, צריך לתכנן תוכניות גדולות ומורכבות. בדיוק תוכנית כזו נרקמת בימים אלה בצה"ל, והיא נועדה להתמודד עם האתגר הביטחוני שמגיע מכיוון עזה. לתוכנית הזו יש שם מיוחד מההיסטוריה שלנו: 'מרכבות גדעון ב'.

המנהיגים של ישראל, כמו שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל (מפקד הצבא) אייל זמיר, יושבים יחד עם מפקדים בכירים ומומחים, וחושבים על כל פרט ופרט. המטרה שלהם היא לא רק לנצח בקרב, אלא ליצור מציאות חדשה ובטוחה יותר לכולנו. זו משימה שדורשת המון אחריות, אומץ ותכנון מדויק, ממש כמו בניית פאזל ענקי ומסובך שכל חלק בו חייב להיות במקום הנכון.

מה המטרות של התוכנית החשובה הזו?

לכל תוכנית גדולה יש מטרות ברורות, כמו שלכל טיול יש יעד. המטרות של 'מרכבות גדעון ב'' הן חשובות מאוד ונוגעות לחיים של כולנו:

• להחזיר את החטופים הביתה: המשימה הראשונה והחשובה ביותר היא להחזיר בשלום את כל האזרחים הישראלים שנלקחו מבתיהם. זוהי המטרה שעומדת בראש סדר העדיפויות של כולם.
• לוודא שלא תהיה עוד סכנה מעזה: התוכנית שואפת לוודא שהארגון שפוגע בישראל, חמאס, לא יוכל עוד לאיים על תושבי הדרום ועל המדינה כולה. המטרה היא לפרק את היכולות שלו ולדאוג שמנהיגיו לא יוכלו להמשיך לפעול.
• להבטיח שקט וביטחון ליישובי הדרום: המטרה הסופית היא לאפשר למשפחות בעוטף עזה ובדרום לחזור לחיים רגילים, בלי פחד מאזעקות או רקטות. שהילדים יוכלו לשחק בחוץ וההורים יוכלו ללכת לעבודה בראש שקט.
• לשמור על חופש הפעולה של צה"ל: כדי שהשקט יישמר לאורך זמן, צה"ל צריך להיות מסוגל לפעול בעתיד אם תצוץ סכנה חדשה, כדי למנוע ממנה לגדול.

איך התוכנית אמורה לעבוד, שלב אחר שלב?

כדי להשיג מטרות כל כך גדולות, אי אפשר לפעול בפזיזות. התוכנית מחולקת לשלבים, וכל שלב מתוכנן בקפידה.

שלב ראשון: קוראים לגיבורים במילואים

אולי שמעתם את המילה "מילואים". חיילי מילואים הם אזרחים מכל רחבי הארץ – מורים, מהנדסות, רופאים ובעלי מקצועות רבים אחרים – שבזמן שגרה חיים את חייהם, אך כשהמדינה זקוקה להם, הם עוזבים הכל, לובשים מדים ובאים לעזור. במסגרת התוכנית, צה"ל יקרא לכ-60,000 חיילי מילואים. המספר העצום הזה מראה כמה המשימה חשובה וגדולה. כל אחד ואחת מהם הוא חלק חיוני בפאזל.

שלב שני: דואגים לאנשים שלא מעורבים

אחת המשימות המורכבות ביותר היא לפעול באזור שבו חיים הרבה מאוד אנשים, כ-900 אלף בעיר עזה לבדה. צה"ל מדגיש שהוא רוצה להימנע מפגיעה באזרחים שאינם קשורים למצב. לכן, חלק מרכזי בתוכנית הוא לעודד את האוכלוסייה לעבור באופן זמני לאזורים דרומיים יותר, שיהיו בטוחים יותר עבורם. כדי לעזור להם, ישראל מתכננת להעביר לשם סיוע הומניטרי רב – כלומר, אוכל, מים, תרופות ואפילו להקים בתי חולים זמניים עם רופאים ישראלים, כדי לטפל בכל מי שצריך. זוהי דרך להראות שאפילו בזמן קושי, המטרה היא להגן על חיי אדם.

שלב שלישי: פעולה זהירה ויסודית

אחרי שמוודאים שאזור הפעולה פנוי ככל האפשר מאזרחים, יתחיל החלק הצבאי. אפשר לדמיין את זה כמו עבודה של צוות מומחים שמנקה בניין גדול מאוד ממשהו מסוכן. הם לא ממהרים, אלא עוברים חדר-חדר, קומה-קומה, ובודקים כל פינה ביסודיות כדי לוודא שהסכנה הוסרה לחלוטין. הפעולה בעיר גדולה עם בניינים גבוהים היא איטית ומדודה. המטרה היא לא להרוס, אלא לנקות את האזור מהסכנה, תוך שמירה מקסימלית על ביטחון החיילים.

מי מקבל את ההחלטות הקשות?

תוכניות כאלה לא מתקבלות בקלות. הן תוצאה של דיונים ארוכים ומעמיקים. שר הביטחון, הרמטכ"ל והקבינט (קבוצה של שרים בכירים) בוחנים את כל האפשרויות. הם מקשיבים למומחי צבא, למודיעין ולגורמים נוספים. לפעמים, עצם הדיבור על תוכנית גדולה יכול להפעיל לחץ על הצד השני ולגרום לו לשנות את דרכיו, אולי אפילו להסכים לעסקה להחזרת החטופים. בסופו של דבר, ראש הממשלה הוא זה שיצטרך לקבל את ההחלטה הסופית: האם לצאת למבצע, או לנסות דרך אחרת להשגת המטרות. זוהי אחריות כבדה מאוד.

כולנו מקווים שהמצב הקשה יסתיים בקרוב, שהחטופים יחזרו הביתה והשקט יחזור לדרום ולכל ישראל. התוכניות האלה, גם אם הן נשמעות מורכבות, נועדו כולן כדי להגיע לעתיד טוב ובטוח יותר.