סוסים או אופניים: הקרב על העתיד של סנטרל פארק

דמיינו את זה: אתם במרכז מנהטן, ניו יורק, מוקפים בגורדי שחקים עצומים וברחובות סואנים. באמצע כל הרעש וההמולה, ישנו אי ירוק וקסום שנקרא סנטרל פארק. ובתוך הפארק הזה, לצד רצים, רוכבי אופניים ומשפחות שמטיילות, אפשר לראות מראה שנראה כאילו נלקח מסרט ישן: כרכרה יפהפייה רתומה לסוס, עם נהג שמציע לתיירים סיור נינוח. זוהי מסורת שקיימת כבר יותר מ-150 שנה, עוד מהימים שלפני המצאת המכונית. אבל עכשיו, המסורת הזו עומדת במרכזו של ויכוח סוער: האם מקומן של הכרכרות עדיין בפארק המודרני, או שהגיע הזמן להיפרד מהן לתמיד?

השאלה הזו אינה פשוטה, והיא מעלה דיון חשוב על איך אנחנו מאזנים בין מסורת וקידמה, בין פרנסה של אנשים לבין דאגה לבעלי חיים, ובין נוסטלגיה לבטיחות. בואו נצלול יחד לעומק הסיפור וננסה להבין את שני הצדדים.

הצד שדורש שינוי: בטיחות לפני הכל

בצד אחד של הדיון עומדים ארגונים למען זכויות בעלי חיים, וגם, באופן מפתיע, הנהלת סנטרל פארק עצמה. עד לאחרונה, הנהלת הפארק לא התערבה בנושא, אך כעת היא טוענת שהמצב השתנה. "אנחנו לא יכולים להיתקע בזמן", אמרה אליזבת סמית', מנכ"לית הארגון שמנהל את הפארק. לטענתה, סנטרל פארק של היום שונה מאוד מזה של לפני 150 שנה. כיום, כ-40 מיליון אנשים מבקרים בפארק מדי שנה. השבילים הצרים שלו עמוסים ברוכבי אופניים מהירים, קורקינטים חשמליים, רצים, הולכי רגל, עגלות תינוקות ועוד.

לטענתם, השילוב של כל אלה עם סוסים – חיות גדולות ובלתי צפויות – הוא פשוט מתכון לסכנה. הם מצביעים על מספר מקרים שקרו לאחרונה: סוס אחד שנבהל מרעש פתאומי והחל לדהור בפראות בפארק ללא שליטה. במקרה אחר, שני סוסים השתחררו והתנגשו בריקשות, מה שגרם לפציעתו של אחד הנהגים. ארגוני זכויות בעלי חיים מוסיפים וטוענים שהסוסים עצמם סובלים. הם עובדים שעות ארוכות ברעש ובזיהום של העיר הגדולה, תנאים שלטענתם אינם הולמים בעלי חיים. "אין דרך להבטיח את פעילות הכרכרות בצורה בטוחה", אומרת אדיטה בירנקרנט, מנכ"לית ארגון NYCLASS, "שום רגולציה לא תשנה את זה". ערים גדולות אחרות בעולם, כמו שיקגו ומונטריאול, כבר אסרו על פעילות הכרכרות מסיבות דומות, והתומכים בשינוי אומרים שזה הזמן שגם ניו יורק תתקדם.

הצד שרוצה לשמר את המסורת: פרנסה ודאגה כנה

מנגד, עומדים נהגי הכרכרות ובעליהן. עבורם, זו לא רק אטרקציה תיירותית, אלא הפרנסה שלהם והמסורת המשפחתית שלהם. "אנחנו נרדפים שלא בצדק", הם טוענים. הם מסבירים שהם דואגים לסוסים שלהם כמו לבני משפחה, ומספקים להם תנאים טובים בהרבה מאשר העבודה הקשה שהייתה מצפה להם בחווה.

הם מצביעים על שורה של תקנות מחמירות שהם מחויבים לעמוד בהן: כל סוס נבדק על ידי וטרינר פעמיים בשנה. אסור להם לעבוד יותר מתשע שעות ביום, והם לא יוצאים לעבודה במזג אוויר קיצוני – לא כשחם מדי (מעל 32 מעלות) ולא כשקר מדי (מתחת למינוס 7 מעלות). בנוסף, כל סוס מחויב בחופשה שנתית של חמישה שבועות מחוץ לעיר, באורווה עם גישה למרעה פתוח. "הסוסים שלי חיים טוב", אמר אונור אלטינטאס, בעל כרכרה ותיק. הם גם מזכירים עובדה היסטורית חשובה: אדריכלי הפארק המקוריים תכננו את השבילים המתפתלים שלו במיוחד עבור כרכרות סוסים. מבחינתם, ביטול הכרכרות יהיה מחיקה של חלק מה-DNA של הפארק.

שאלה של ערכים: מה יותר חשוב?

הוויכוח על הכרכרות בסנטרל פארק הוא דוגמה מצוינת לדילמה מורכבת שבה אין תשובה אחת נכונה. זהו עימות בין ערכים שונים, שכל אחד מהם חשוב:

• מסורת מול קידמה: האם עלינו לשמר מסורות בנות 150 שנה, או להתאים את עצמנו לעולם המודרני והמהיר?
• רווחת בעלי חיים מול פרנסת בני אדם: כיצד מאזנים בין הדאגה לתנאי החיים של הסוסים לבין זכותם של כ-170 נהגים להתפרנס בכבוד?
• בטיחות הציבור מול חווית התיירות: מה קודם למה – הבטחת שלומם של מיליוני המבקרים בפארק, או שימור אטרקציה תיירותית אייקונית שמכניסה כסף לעיר?

ההחלטה הסופית נמצאת בידיים של מועצת העיר ניו יורק וראש העיר. בעבר, ראש העיר הקודם, ביל דה בלאזיו, ניסה לבטל את הכרכרות ונכשל, בין היתר בגלל התנגדות ציבורית חזקה שכללה אפילו שחקני קולנוע מפורסמים כמו ליאם ניסן. כעת, כשהנהלת הפארק עצמה הצטרפה לקריאה לשינוי, ייתכן שהפעם התוצאה תהיה שונה. כך או כך, הדיון הזה מזכיר לנו שניהול עיר מודרנית הוא משימה מורכבת, הדורשת הקשבה לכל הצדדים ומציאת איזונים עדינים בין העבר, ההווה והעתיד.