כדורגל הוא הרבה יותר מסתם משחק. הוא שפה בינלאומית שמחברת בין אנשים מתרבויות שונות, הוא רגעים של מתח, שמחה ואכזבה שכולנו חווים יחד. אבל מה קורה כשהאירועים הגדולים שקורים בעולם, מחוץ לאצטדיון, מתחילים להשפיע על מה שקורה על הדשא? לאחרונה, אנחנו עדים למצב בדיוק כזה, שבו עתידה של נבחרת ישראל והקבוצות הישראליות בתחרויות האירופאיות עומד בסימן שאלה.

קריאה להוציא את ישראל מהמשחק

הסיפור מתחיל באיטליה. איגוד מאמני הכדורגל האיטלקי, גוף חשוב המייצג את המאמנים באחת ממדינות הכדורגל החזקות בעולם, פנה באופן רשמי לאופ"א (איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות) בבקשה יוצאת דופן: להשעות את ישראל מכל התחרויות הבינלאומיות. המשמעות של בקשה כזו, אם תתקבל, היא שנבחרת ישראל, וגם קבוצות כמו מכבי חיפה או מכבי תל אביב, לא יוכלו להשתתף בליגת האלופות, בליגה האירופית או במשחקי היורו.

הקריאה הזו מאיטליה לא הגיעה בחלל ריק. היא מצטרפת לקולות נוספים, ביניהם התאחדות הכדורגל הפלסטינית וגורמים נוספים בעולם, הדורשים צעד דומה. הסיבה המרכזית לקריאות אלו היא המצב הביטחוני המורכב באזורנו. אותם גופים טוענים שכדי להפעיל לחץ על ישראל, יש להשתמש בכלים שונים, וביניהם גם הרחקה מעולם הספורט, שנחשב לזירה יוקרתית וחשובה.

ספורט ופוליטיקה: סיפור שלא נגמר

השאלה הגדולה שעולה כאן היא האם בכלל נכון לערבב בין ספורט לפוליטיקה. מצד אחד, הרעיון האולימפי מדבר על כך שהספורט הוא גשר בין עמים, מקום שבו מתחרים על פי חוקים שווים ומשאירים את המחלוקות הפוליטיות מחוץ למגרש. המטרה היא לחבר ולא להפריד. תחשבו על זה, כשאתם רואים את ליאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו משחקים, אתם מתפעלים מהכישרון שלהם, לא מהדעות הפוליטיות של המדינה שממנה באו.

מצד שני, ההיסטוריה מראה לנו שזה לא תמיד כל כך פשוט. במקרים רבים, הספורט שימש ככלי להעברת מסרים פוליטיים. למשל, בשנות ה-80, מדינות רבות החרימו את דרום אפריקה ולא הסכימו להתחרות מולה בגלל מדיניות האפרטהייד (הפרדה גזעית) שהייתה נהוגה שם. לאחרונה, בעקבות המצב באוקראינה, הושעו כל הקבוצות והנבחרות של רוסיה מהתחרויות הבינלאומיות. הדוגמאות האלה מראות שלפעמים, הקהילה הבינלאומית מרגישה שאי אפשר להפריד, ושדרך הספורט אפשר להביע עמדה מוסרית ברורה.

ההשפעה של הכסף הגדול

גורם נוסף שנכנס למשוואה הוא כסף. כדורגל הוא עסק שמגלגל מיליארדי דולרים. מדינות עשירות, כמו קטאר שאירחה את המונדיאל האחרון, משקיעות סכומים אדירים בספורט, בין היתר כדי לשפר את התדמית הבינלאומית שלהן. ההשפעה הכלכלית הזו יכולה לעיתים להשפיע גם על קבלת ההחלטות בגופים כמו פיפ"א ואופ"א. השאלה היא עד כמה החלטות, שאמורות להיות ספורטיביות טהורות, מושפעות מאינטרסים כלכליים ופוליטיים של מדינות מסוימות.

מה אומרים באופ"א ומה יקרה עכשיו?

נכון לעכשיו, אופ"א, הגוף שאחראי על הכדורגל באירופה, שומר על שתיקה. הם לא מגיבים באופן רשמי לקריאות להשעות את ישראל. זו החלטה מורכבת מאוד עבורם. מצד אחד, הם רוצים לשמור על העיקרון של הפרדת הספורט מהפוליטיקה. מצד שני, הם נמצאים תחת לחץ ציבורי ופוליטי ממדינות שונות. כל החלטה שתיקח תהיה שנויה במחלוקת ותגרור ביקורת.

ההתאחדות לכדורגל בישראל פועלת מאחורי הקלעים כדי להסביר את עמדתה ולוודא שהספורטאים שלנו לא ייפגעו. הם מדגישים שהשחקנים והאוהדים הם לא חלק מהסכסוך הפוליטי, וכל רצונם הוא לשחק ולהתחרות באופן הוגן. בסופו של דבר, כולנו מקווים שהרוח הספורטיבית תנצח, ושאת ההכרעות נראה על מגרש הכדורגל, ולא במסדרונות הפוליטיקה. כי בסופו של יום, אין דבר יפה יותר מלראות שער בדקה ה-90 שמחבר מיליוני אנשים ברגע אחד של אושר טהור.