דמיינו שיש לכם כפתור קסם. אתם לוחצים עליו, והוא כותב לכם סיכום על ספר, פותר תרגיל מסובך או אפילו מכין עבודה שלמה. נשמע כמו חלום, נכון? ובכן, עבור סטודנטים באוניברסיטה, הכפתור הזה הוא כמעט אמיתי, וקוראים לו 'בינה מלאכותית', או בקיצור AI.

הבינה המלאכותית היא כמו מוח של מחשב, שיכול להבין שפה, ללמוד דברים חדשים וליצור טקסטים שנראים כאילו בן אדם כתב אותם. כלים כמו ChatGPT הפכו לעוזרים צמודים של סטודנטים רבים, אבל זה יצר אתגר חדש ומעניין גם לסטודנטים וגם למרצים שלהם.

העוזר החכם של הסטודנטים

סטודנטים רבים מספרים שהבינה המלאכותית עוזרת להם מאוד. שיר, סטודנטית באחת האוניברסיטאות, סיפרה שהיה לה קורס מאוד קשה שלא הצליחה להבין. היא הרגישה אבודה, אז חברים הציעו לה להיעזר בצ'אט החכם. היא השתמשה בו כדי לכתוב עבודה וקיבלה ציון עובר. אבל היא גם הרגישה שזה "נורא", כי בסוף הקורס היא הבינה שהיא לא באמת למדה כלום.

אחרים משתמשים בכלי בצורה חכמה יותר. למשל, סטודנט בשם ע' שגם משרת במילואים וגם מנהל עסק, משתמש ב-AI כמו בספרן-על. הוא מבקש מהמחשב למצוא לו מאמרים חשובים ולסכם אותם, כדי שהוא יוכל להתרכז בחלק המעניין באמת של העבודה – החשיבה. הוא מדגיש שחייבים לבדוק היטב את מה שהמחשב כותב, כי לפעמים הוא ממציא דברים.

יש אפילו סטודנטית בשם אסתר, שהפכה את הבינה המלאכותית למורה פרטי. היא מבקשת מהצ'אט לשאול אותה שאלות על החומר כדי לבדוק אם היא הבינה. לפעמים היא אפילו מתווכחת איתו כשהוא טועה, וכך היא לומדת אפילו טוב יותר.

הפאזל הגדול של המרצים

אז אם הסטודנטים נעזרים, איפה הבעיה? המרצים, שהם המורים של האוניברסיטה, מרגישים שהקרקע רועדת להם מתחת לרגליים. פרופ' יניב פוקס מאוניברסיטת בר אילן מסביר שהם חוששים. איך הם יכולים לדעת אם הסטודנט הוא זה שלמד והבין, או שהמחשב פשוט נתן לו את התשובות?

זה קצת כמו להשתמש במחשבון בשיעור חשבון. המחשבון הוא כלי נהדר לבדוק תשובות, אבל אם תשתמשו בו כדי לפתור כל תרגיל, לעולם לא תלמדו את לוח הכפל בעצמכם. ד"ר איילת בן עזר גלברד מאוניברסיטת רייכמן מוסיפה דאגה נוספת: מחקרים מראים שכשאנחנו משתמשים בבינה מלאכותית כדי לפתור בעיה, המוח שלנו פעיל פחות. המרצים חוששים שהסטודנטים יהפכו לפחות סקרנים ויצירתיים.

הם לא רוצים להיות שוטרים ולרדוף אחרי כל מי שמשתמש ב-AI, אלא למצוא דרך חדשה ללמד ולבדוק את הידע של הסטודנטים.

חוקי משחק חדשים לעולם חדש

אז מה עושים? האוניברסיטאות לא נלחמות בטכנולוגיה, אלא לומדות לעבוד איתה. הן המציאו כמה חוקים חדשים ומעניינים.

כלל ראשון: שחקו בקלפים פתוחים

ברוב האוניברסיטאות, כמו בר אילן ורייכמן, הכלל המרכזי הוא: מותר להשתמש, אבל חובה לספר. סטודנטים צריכים למלא טופס מיוחד שנקרא "גילוי נאות", ובו הם כותבים בדיוק איך הבינה המלאכותית עזרה להם: האם היא עזרה להם למצוא רעיונות? האם היא סיכמה להם מאמר? האם היא בדקה להם שגיאות כתיב? כך המרצה יודע להעריך את העבודה האמיתית של הסטודנט.

כלל שני: שיטות לימוד חדשניות

במקום עבודות רגילות, המרצים ממציאים משימות חדשות:

• להיות מבקר של הרובוט: המרצה מבקש מהסטודנטים לתת ל-AI לכתוב תשובה, ואז המשימה של הסטודנט היא למצוא את הטעויות של ה-AI, לתקן אותו ולהוסיף מידע משלו. זה דורש חשיבה ביקורתית אמיתית!
• לדבר במקום לכתוב: במקום להגיש עבודה כתובה, סטודנטים רבים מתבקשים להציג את הנושא שלהם בעל פה מול הכיתה. כך אי אפשר להתחבא מאחורי מחשב, והמרצה רואה בדיוק מה הסטודנט יודע.
• לשחק כדי ללמוד: פרופ' פוקס מספר שהם משתמשים בבינה מלאכותית כדי להפוך את חומר הלימוד למשחק! למשל, בקורס על אבירים מימי הביניים, הוא יצר משחק פאזל שהסטודנטים צריכים לפתור, וכל חלק בפאזל מלמד אותם משהו חדש. והכי מדהים? לוקח לו רק חצי שעה ליצור משחק כזה!

האוניברסיטאות אפילו פיתחו בוטים מיוחדים שמאפשרים לסטודנטים "לדבר עם הקורס" ולשאול שאלות בכל שעה של היום. הטכנולוגיה לא מחליפה את הלמידה, היא הופכת אותה למעניינת ואישית יותר.

העתיד כבר כאן

העולם משתנה, והדרך שבה אנחנו לומדים משתנה יחד איתו. הבינה המלאכותית היא כלי חזק מאוד, כמו פטיש שיכול לבנות בית מדהים, אבל גם לשבור חלון. השאלה הגדולה שעומדת בפני הסטודנטים והמרצים היום, ושגם אתם תתמודדו איתה בעתיד, היא איך להשתמש בכלים החדשים האלה בחוכמה – כדי לחזק את המוח שלנו, ולא כדי לכבות אותו.