הסיפור מאחורי "אסיף": האיש שהפך כאב אישי לשיר נצחי

כולנו מכירים את המילים המרגשות "אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת". השיר "אסיף", שהפך לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי ומושר רבות סביב חגי תשרי, הוא הרבה יותר מסתם מנגינה יפה. מאחוריו עומד סיפור על אהבת אח לאחותו, על התמודדות עם אובדן פתאומי ועל הכוח של מילים להפוך כאב אישי למורשת של כולנו. השבוע, האיש שכתב את המילים הללו, איתמר פרת, הלך לעולמו בגיל 92, והותיר אחריו יצירה אחת, מדויקת ועוצמתית, שנולדה מתוך רגע של שבר גדול.

מי היה איתמר פרת? מדען עם נשמה של משורר

למרות שהתפרסם בזכות שיר אחד, חייו של איתמר פרת היו מלאים ועשירים. הוא נולד באמסטרדם, הולנד, בשנת 1933. כשהיה כמעט בן 7, בשנת 1940, משפחתו הצליחה לעלות לארץ ישראל, ממש ארבעה חודשים לפני שהנאצים כבשו את הולנד. המהלך הזה הציל את חייהם, אך רבים מבני משפחתם המורחבת, יחד עם רוב יהדות הולנד, לא שרדו את התקופה האפלה של השואה. הזיכרון הזה ליווה אותו כל חייו.

בישראל, פרת גדל והפך לגיאולוג – מדען החוקר את כדור הארץ. הוא עבד במכון הגיאולוגי לישראל והתמחה בחקר חופי הים התיכון. הוא היה איש מדע, אך מאז ומתמיד אהב לקרוא ולכתוב שירה, אותה שמר בעיקר לעצמו. הוא לא ראה בעצמו משורר במקצועו, אלא אדם שכותב למגירה. רק בגיל 80, בעידוד משפחתו, הוא הוציא לאור את ספר שיריו הראשון, "חגיגת אסיף".

הטרגדיה שהולידה שיר

בשנת 1976, חייו של איתמר פרת השתנו לנצח. אחותו הצעירה, תרצה, איבדה את חייה בתאונת דרכים טראגית כשרכבה על אופניה ליד קיבוץ חצרים. היא הייתה רק בת 40, אם לחמישה ילדים. האובדן הפתאומי הותיר את המשפחה המומה וכואבת. כדי להתמודד עם האבל וכדי לכבד את זכרה, החליטה המשפחה להוציא חוברת זיכרון קטנה.

איתמר, כאחיה הגדול, ערך את החוברת. בתוך הכאב העצום, הוא כתב שיר שביטא את תחושת האובדן והריקנות, אך גם את היופי והזיכרונות שנשארו. הוא השתמש בדימויים מעולם החקלאות והטבע – אסיף, יבול, פריחה, אדמה וגשם – כדי לתאר את איסוף הזיכרונות מאדם אהוב שאיננו עוד. השיר, שנקרא "אסיף", פתח את חוברת הזיכרון.

ממגירת השירים אל לב האומה

השיר יכול היה להישאר לנצח בתוך אותה חוברת זיכרון אישית, אלמלא שרשרת אירועים מקרית. זמן מה לאחר מכן, הפזמונאית והמלחינה הדגולה, נעמי שמר, הגיעה לביקור בקיבוץ חצרים. שאול, בעלה של תרצה, הראה לה את החוברת ושאל אם תסכים להלחין את שירו של איתמר. בתחילה, שמר היססה. היא הסבירה שהיא בדרך כלל מלחינה רק טקסטים שהיא כותבת בעצמה. אבל היא לקחה את החוברת איתה.

כעבור שבועיים, היא התקשרה לשאול ואמרה לו שהיא לא מפסיקה לחשוב על הסיפור של תרצה ועל השיר. היא סיפרה שהתרגשה עמוקות מאישיותה של תרצה כפי שהשתקפה בחוברת, ושהמילים של "אסיף" פשוט "התנגנו לה בראש". היא החליטה להלחין אותו. כך, שיר שנולד מתוך אבל פרטי, עמד לצאת אל העולם ולהפוך לנחלת הכלל.

השיר הושמע לראשונה בשנת 1980 ומאז הפך לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. הוא זכה לביצועים רבים, המפורסם שבהם הוא של יהודית רביץ, והפך למזוהה עם תקופת הסתיו וחגי תשרי, זמן של חשבון נפש וזיכרון.

מורשת של מילים וזיכרון

עשר שנים לאחר כתיבת השיר המקורי, הוסיף איתמר פרת שלושה בתים נוספים, כמעין סיכום והשלמה. הוא הרגיש צורך להוסיף "מילה אחרונה", מבט על האסיף הזה ממרחק של זמן. גם בהם, הוא המשיך להשתמש בדימויים של טבע ושל עונות השנה כדי לדבר על זיכרון ועל הזמן שחולף.

איתמר פרת אולי לא כתב שירים רבים, אבל דרך "אסיף" הוא הצליח לגעת בלב של אומה שלמה. הוא לימד אותנו שאפשר לאסוף את המעשים, המילים והזיכרונות של אהובינו, ולשמור אותם איתנו כמו "יבול ברכה". סיפורו מזכיר לנו שמאחורי יצירות אמנות גדולות מסתתרים לעיתים קרובות סיפורים אנושיים, קטנים וגדולים, מלאי כאב, אהבה ותקווה.