מאינדונזיה ועד דנמרק: החברים המפתיעים של ישראל על הבמה העולמית
אולם הנאומים הגדול בעולם
דמיינו אולם ענק, כמו בטקס סיום בית ספר, אבל במקום תלמידים, יושבים שם נציגים מכל מדינה בעולם כמעט. זהו פחות או יותר המראה של עצרת האו"ם (האומות המאוחדות) בניו יורק. פעם בשנה, מנהיגים מכל קצוות תבל עולים על הבמה ונושאים נאומים על הנושאים החשובים להם. השנה, באופן לא מפתיע, המצב הביטחוני במזרח התיכון וישראל היו במרכז תשומת הלב. אבל בין הנאומים הצפויים, היו כמה הפתעות גדולות שהראו שהעולם מורכב יותר משחור ולבן.
ההפתעה מאינדונזיה: האם אפשר להיות גם וגם?
אחת ההפתעות הגדולות הגיעה מפראבווו סוביאנטו, נשיא אינדונזיה. למה זה כל כך מפתיע? אינדונזיה היא המדינה עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם, ובדרך כלל מדינות מוסלמיות אינן מביעות תמיכה פומבית בישראל. והנה, הנשיא האינדונזי אמר שצריך "להכיר, לכבד ולהבטיח את בטחונה של ישראל".
כמובן, זה לא נאמר ללא תנאים. הוא חיבר את האמירה הזו לדרישה שישראל תכיר במדינה פלסטינית ותפעל לסיום המצב המורכב בעזה. מה שמעניין כאן הוא לא רק התנאי, אלא עצם הדיאלוג. במקום רק להתנגד, מנהיג של מדינה כה חשובה בעולם המוסלמי מציע סוג של עסקה, של משא ומתן. זה מראה על שינוי בחשיבה. חשוב גם לזכור שיש היסטוריה בין המדינות. בעבר, ישראל הייתה מהמדינות הראשונות שהציעו סיוע לאינדונזיה בתחומים שונים, מה שיוצר קשרים שקטים מאחורי הקלעים.
קולות נוספים מהמזרח התיכון
במקביל, הגיעו דיווחים על מאמצים שקטים לקיים פגישה בין מנהיגים מסוריה וישראל, בתיווך אמריקאי. למרות שזה נשמע כמעט דמיוני, זה מצטרף למגמה של שינויים וחיפוש אחר פתרונות חדשים באזור שלנו. זה מראה שגם במקומות שנראים תקועים, דברים יכולים לזוז.
לא כולם מסכימים: תמונה מורכבת
כמובן שלא כל הנאומים באו"ם היו חיוביים. מנהיגים כמו נשיא טורקיה, ארדואן, השמיעו ביקורת חריפה על ישראל. גם נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, נאם ודיבר בעיקר לקהל הבוחרים שלו באמריקה. הוא הזכיר את האירועים הקשים של השבעה באוקטובר ואת החשיבות של שחרור החטופים, אך התמקד פחות בדיפלומטיה עולמית ויותר בפוליטיקה פנימית.
הריבוי הזה של קולות – חלקם תומכים, חלקם מציבים תנאים, וחלקם מבקרים – הוא תזכורת חשובה. יחסים בינלאומיים הם לא משחק כדורגל שבו יש רק שתי קבוצות. זו רשת מורכבת של אינטרסים, היסטוריה וערכים, וכל מדינה פועלת על פיהם.
דנמרק מציבה מפת דרכים: "אם תרצו..."
אולי הדוגמה המעניינת ביותר לחשיבה חדשה הגיעה דווקא ממדינה אירופאית קטנה, דנמרק. שר החוץ הדני, לארס רסמוסן, אמר שדנמרק תכיר במדינה פלסטינית, אבל רק אחרי שיתקיימו מספר תנאים מאוד ברורים ורציניים. במקום פשוט להכריז על תמיכה, הוא הציג מעין "מפת דרכים" לפתרון.
אלה התנאים שדנמרק הציבה:
- שחרור כל החטופים: הדרישה האנושית הבסיסית ביותר.
- פירוק חמאס מנשקו: שהארגון השולט בעזה יפסיק להיות כוח צבאי.
- רפורמות ברשות הפלסטינית: שינויים בממשל הפלסטיני כדי שיהיה יעיל ואחראי יותר.
- מדינה פלסטינית מפורזת: שהמדינה העתידית לא תחזיק צבא שעלול לאיים על שכנותיה.
הגישה הזו היא סוג של אתגר חיובי. היא אומרת לפלסטינים: "אנחנו רוצים שתהיה לכם מדינה, אבל אתם צריכים להראות אחריות ולקחת את גורלכם בידיכם". זו אמירה שונה מאוד מגינוי אוטומטי של ישראל, ומציעה דרך קונקרטית להתקדם.
אז מה למדנו מהשבוע באו"ם?
הנאומים בעצרת האו"ם מראים לנו שמקומה של ישראל בעולם מורכב ומשתנה. מצד אחד, יש ביקורת ואתגרים. מצד שני, יש הזדמנויות חדשות וקולות מפתיעים שמוכנים לדבר ולהציע פתרונות. זה מלמד אותנו שדיפלומטיה – היכולת לדבר, להקשיב ולהגיע להסכמות – היא כלי חזק. גם כשלא מסכימים על הכל, עצם קיומו של שיח, והצבת תנאים ברורים כמו שעשתה דנמרק, יכולים להיות הצעד הראשון בדרך הארוכה לפתרון.
📌 נקודות מרכזיות
- האו"ם (האומות המאוחדות): ארגון בינלאומי שבו כמעט כל מדינות העולם חברות. מטרתו לשמור על השלום והביטחון בעולם ולקדם שיתוף פעולה בין מדינות.
- עצרת כללית: המפגש השנתי המרכזי של האו"ם, בו מנהיגים מכל המדינות החברות נושאים נאומים ומציגים את עמדותיהם.
- דיפלומטיה: האמנות והעיסוק בניהול יחסים בין מדינות, בדרך כלל באמצעות משא ומתן ושיחות, במטרה למנוע קשיים ולפתור בעיות.
- יחסים בינלאומיים: כלל הקשרים והאינטראקציות בין מדינות העולם בתחומים שונים כמו פוליטיקה, כלכלה ותרבות.
- מדינה מוסלמית: מדינה שרוב אזרחיה הם מוסלמים והאסלאם הוא דת המדינה או בעל השפעה מרכזית על התרבות והחוק.
- רפורמה: תהליך של שינויים ותיקונים משמעותיים במערכת קיימת, כמו ממשלה או כלכלה, במטרה לשפר אותה.
- מדינה מפורזת: מדינה שמסכימה, בדרך כלל כחלק מהסכם שלום, לא להחזיק צבא או כלי נשק כבדים בשטחה.