דמיינו שאתם בונים דגם ענק ומסובך מלגו. יש לכם חוברת הוראות, אבל אתם מגלים שחלק מהשלבים לא לגמרי ברורים. איך מחברים את הגג? איפה שמים את החלון המיוחד? בניית שלום אחרי מצב ביטחוני קשה היא קצת כזאת – יש תוכנית על הנייר, אבל להפוך אותה למציאות זה אתגר גדול שמצריך פתרון של הרבה שאלות קשות.

בשבועות האחרונים, אחרי שחלק מהחטופים חזרו הביתה בשלום, החלו מנהיגים מישראל וממדינות אחרות בעולם לחשוב על "היום שאחרי" בעזה. המטרה של כולם היא ליצור מצב חדש ובטוח, שבו לא יהיו עוד אתגרים ביטחוניים קשים. אחד האנשים שעוזרים לגבש את התוכנית הוא טוני בלייר, שהיה פעם ראש ממשלת בריטניה. התוכנית שלו מפורטת מאוד, אבל יש בה כמה "חורים" שצריך למלא, כמו חלקי פאזל חסרים.

השאלה הראשונה: מי ישמור על הסדר?

אחד הרעיונות המרכזיים בתוכנית הוא להקים "כוח ייצוב בין-לאומי". מה זה אומר? תחשבו על הפסקות בבית הספר. לפעמים יש תורנים בחצר שעוזרים לשמור על הסדר ומוודאים שכולם משחקים יפה. הכוח הזה יהיה דומה – קבוצה של שומרים ממדינות שונות (לא מישראל או עזה) שיגיעו לאזור כדי לעזור לשמור על השקט ולוודא שההסכמים מתקיימים.

ארצות הברית הסכימה לעזור לארגן את הכוח הזה, אבל היא לא תשלח אנשים משלה. וכאן מתחילה השאלה הגדולה: אילו מדינות יסכימו לשלוח אנשים? מצרים, השכנה הגדולה מדרום, כבר הודיעה שהיא לא תשתתף. מדינות אחרות כמו איחוד האמירויות, סעודיה ומרוקו עדיין לא נתנו תשובה ברורה. מדינה רחוקה בשם אינדונזיה אולי תצטרף, אבל היא לא יכולה להיות הבסיס לכל הכוח. למצוא מספיק מדינות שיסכימו לשתף פעולה זה אחד החלקים החשובים והמסובכים ביותר בפאזל.

השאלה השנייה: מי ינהל את חיי היום-יום?

בכל מקום בעולם צריך מישהו שידאג לדברים הבסיסיים: שבתי הספר יעבדו, שבתי החולים יטפלו בחולים, שיהיו מים וחשמל. מכיוון שארגון חמאס, ששלט בעזה, כבר לא יהיה בתמונה, צריך למצוא מישהו שינהל את הדברים האלה. הרעיון הוא להקים "מנהלת זמנית" – קבוצה של אנשים שינהלו את עזה לתקופת מעבר, קצת כמו מורה מחליפה שמגיעה לכיתה עד שהמורה הקבועה חוזרת.

מי יהיה במנהלת?

גם כאן יש שאלה גדולה: מי בדיוק יהיו האנשים האלה? איך יבחרו אותם? והאם תושבי עזה יקבלו אותם וישתפו איתם פעולה? ישנם מחנות שונים בקרב הפלסטינים, כמו הרשות הפלסטינית וחמאס, ויש ביניהם חילוקי דעות. בימים אלה, מצרים מנסה לארגן שיחות בין כל הקבוצות כדי שיגיעו להסכמה משותפת. זהו צעד חשוב, כי בלי הסכמה ביניהם, יהיה קשה מאוד להקים מנהלת שתצליח לתפקד.

השאלה הגדולה מכולן: מה עושים עם הנשק?

החלק הקשה והחשוב ביותר בתוכנית הוא פירוק חמאס מנשקו. פירוק מנשק פירושו לקחת את כל כלי הנשק, כמו רובים ורקטות, כדי לוודא שלא ניתן יהיה להשתמש בהם שוב כדי לפגוע באחרים. ישראל ומדינות רבות בעולם מסכימות שכל עוד לחמאס יש נשק, לא יכול להיות שלום אמיתי וביטחון לתושבי ישראל.

אבל איך עושים את זה? מי יהיה אחראי על איסוף הנשק? מתי זה יקרה? ואיך מוודאים שאספו את כל הנשק? אלו שאלות קשות מאוד שאין להן עדיין תשובה ברורה. כל עוד השאלה הזו פתוחה, צה"ל יצטרך להישאר באזורים מסוימים כדי לשמור על הביטחון. זו הסיבה שהמבוגרים צריכים לחשוב בזהירות רבה על כל צעד וצעד.

מהנייר למציאות: הדרך עוד ארוכה

התוכנית של טוני בלייר היא נקודת התחלה טובה. היא מראה שיש דרך לחשוב על עתיד טוב יותר. אבל כמו שלמדנו, יש מרחק גדול בין תוכנית שכתובה על נייר לבין מה שקורה במציאות. כל שאלה ששאלנו כאן היא חתיכת פאזל שחייבים למצוא לה את המקום הנכון.

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שהמון אנשים חכמים ומנוסים ברחבי העולם עובדים קשה מאוד כדי לפתור את הפאזל הזה. המטרה של כולם היא להגיע ליום שבו ילדים, גם בישראל וגם בעזה, יוכלו לגדול בשקט, ללכת לבית הספר בבטחה, ולחלום על עתיד טוב. זה לא יקרה ביום אחד, אבל כל שיחה וכל הסכם קטן הם צעד נוסף בדרך הארוכה לשלום.