מדינת ישראל כולה מחכה בנשימה עצורה לרגע המיוחד שבו אנשים שכולנו דאגנו להם יחזרו סוף סוף הביתה. זהו רגע של שמחה עצומה, אבל גם רגע שדורש מאיתנו המון רגישות והבנה. איך מקבלים מישהו שעבר חוויה כל כך קשה? מה הדבר הנכון להגיד או לעשות? כדי לענות על השאלות האלה, פנינו למומחים הכי טובים שיש: אנשים שכבר היו שם, חזרו הביתה, והתחילו את המסע שלהם בחזרה לחיים.

הם יודעים בדיוק מה מרגישים ברגעים הראשונים של החופש, ומסבירים שהחזרה הביתה היא רק תחילתו של מסע ארוך של התחזקות. העצות שלהם הן כמו מפת דרכים יקרה, שמלמדת את כולנו איך להיות שם בשביל החוזרים בצורה הטובה ביותר.

מה זה אומר לחזור הביתה?

דמיינו שהייתם בטיול ארוך מאוד במקום שקט וחשוך, בלי טלוויזיה, בלי חברים ובלי המשחקים שאתם אוהבים. עכשיו, דמיינו שפתאום אתם חוזרים ישר למסיבת יום הולדת רועשת עם המון אורות, מוזיקה ואנשים. גם אם אתם שמחים מאוד לראות את כולם, סביר להניח שתרגישו קצת המומים ומבולבלים. הרעש ירגיש חזק מדי, האורות יסנוורו, וכל השאלות והחיבוקים ירגישו קצת יותר מדי בבת אחת.

התחושה הזאת של הצפה היא משהו שרבים מאלה שחוזרים הביתה עלולים להרגיש. אחרי תקופה ארוכה במקום קשה ומבודד, העולם שבחוץ יכול להיראות פתאום רועש, מהיר ומבלבל. לכן, הדבר הראשון שהם צריכים הוא לא מסיבה גדולה, אלא משהו אחר לגמרי.

עצות ממי שכבר היה שם

כמה אנשים אמיצים, שחזרו הביתה אחרי תקופה קשה, משתפים אותנו בחוכמה שלהם. הסיפורים שלהם עוזרים לנו להבין מה באמת חשוב.

אביבה סיגל: "לקחת הכול לאט לאט"

אביבה, שחזרה אחרי 51 ימים, אומרת שהדבר הכי חשוב הוא סבלנות ושקט. "הם יהיו בהלם, בהלם של החיים", היא מסבירה. העצה שלה פשוטה: "צריך לקחת הכול מאוד לאט. מעט אנשים, שקט. לתת להם את התנאים שהם צריכים". זה אומר לא להציף אותם בשאלות, לא להכריח אותם לדבר, ופשוט לתת להם להיות עם האנשים הכי קרובים אליהם, לאכול משהו טעים, ולקבל חיבוק חם.

אביבה זוכרת רגע מרגש במיוחד מהחזרה שלה: "עברו כל האנשים ומחאו לנו כפיים, וזה היה כל כך מרגש. ראינו את עם ישראל מתרגש לקבל אותנו". הרגע הזה הראה לה כמה אהבה ותמיכה יש סביבה, וזה נתן לה המון כוח ותחושת שייכות.

לואיס הר: "תנו להם זמן להבין שזה אמיתי"

לואיס, שחזר אחרי 129 ימים, מדגיש את החשיבות של זמן. הוא מסביר שלוקח זמן להאמין שהסיוט נגמר ושאתה באמת בטוח וחופשי. "הם צריכים להתעורר ולהבין שזה אמיתי, שזה לא חלום או סרט", הוא אומר. לפעמים, גם הרבה אחרי שהוא חזר, הוא עדיין מרגיש שכל מה שקרה לו הוא כמו חלום רע. לכן הוא מבקש מכולם: "תנו להם שקט, להיות עם המשפחות והקרובים ביותר. הם צריכים הרבה זמן ושקט להבין שהם חזרו".

יגיל יעקב: "הם חוזרים לחיים"

יגיל היה רק בן 12 כשנלקח מביתו, בערך בגיל שלכם. הוא חזר אחרי 52 ימים ויש לו מסר של תקווה. הוא אומר שהחוזרים "יוולדו מחדש, בדיוק כמונו". מה זה אומר להיוולד מחדש? זה אומר להתחיל פרק חדש בחיים. ללמוד מחדש איך ליהנות מדברים קטנים, איך לסמוך על העולם, ואיך לחיות עם הזיכרונות הקשים לצד השמחה של ההווה. יגיל מזכיר לכולם את הדבר החשוב ביותר: "עם שלם עומד מאחוריהם". הידיעה הזאת, שאתה לא לבד, היא כוח עצום.

קית' סיגל: "הכוח של הקהילה"

קית' מספר שאחד הדברים שהכי הפתיעו אותו כשהוא חזר, היה לגלות כמה אנשים שהוא בכלל לא מכיר פעלו ועבדו קשה כדי להחזיר אותו הביתה. "אני עד היום לא מעכל את העוצמה של הנתינה של העם שלנו", הוא אומר. גם חודשים אחרי שחזר, אנשים עדיין מחבקים אותו ברחוב ושמחים לראות אותו. המסר שלו לחוזרים הוא שהם גיבורים, ושיש להם רשת ענקית של אהבה ותמיכה מהמשפחה ומהעם כולו שתעזור להם.

איך אנחנו יכולים להיות חלק מהחיבוק?

גם אם אנחנו לא מכירים את האנשים שחוזרים באופן אישי, כולנו יכולים להיות חלק מ"החיבוק של העם". איך עושים את זה? על ידי הבנה וכבוד. אנחנו יכולים להבין שהם צריכים זמן ומרחב. אנחנו יכולים לשלוח להם מחשבות טובות ואיחולי החלמה. אפשר לצייר ציור, לכתוב שיר, או פשוט לדבר על זה בבית ולהסכים יחד שניתן להם את כל הזמן והשקט שהם צריכים.

המסע הביתה הוא תהליך. הוא לא נגמר ברגע שיורדים מהמטוס. זהו מסע של ריפוי, של התחזקות, ושל גילוי מחדש של החיים. ובתהליך הזה, התפקיד של כולנו הוא להיות הקהילה התומכת, הסבלנית והאוהבת שעוטפת אותם ועוזרת להם, צעד אחר צעד, לחזור להיות הם עצמם.