משימה חשובה במעבדה מיוחדת

במרכז ישראל, במקום שנקרא המכון הלאומי לרפואה משפטית, עובדים אנשים מיוחדים מאוד. אפשר לחשוב עליהם כעל 'בלשים מדעיים'. המשימה שלהם בימים אלה היא אחת החשובות והרגישות ביותר שיש: להבין מי הם האנשים שהיו בשבי, לא שרדו, וסוף-סוף מוחזרים הביתה. עבור המשפחות שמחכות להם, הידיעה הוודאית הזו היא צעד חשוב מאוד, גם אם הוא עצוב. היא מאפשרת להן להיפרד כמו שצריך ולהתחיל תהליך של ריפוי.

ד"ר חן קוגל, שמנהל את המקום, מסביר שהצוות שלו ערוך לאתגר. "אנחנו ניצבים בפני אתגר מקצועי, אבל אנחנו ערוכים אליו", הוא אומר. זה אומר שיש להם את כל הידע, הכלים והניסיון כדי לבצע את המשימה הזו בצורה הטובה והמכבדת ביותר.

צוות-על של מומחים

כדי לפתור תעלומה כל כך חשובה, צריך צוות של גיבורי-על, שכל אחד מהם מומחה בתחומו. זה בדיוק מה שיש במכון:

• רופאים משפטיים: הם כמו הבלשים הראשיים, שבודקים כל פרט ופרט כדי למצוא רמזים מזהים, כמו צלקת ישנה או קעקוע.
• מומחי DNA: הם יודעים לקרוא את 'קוד החיים' הייחודי שנמצא בכל תא בגוף שלנו. ה-DNA הוא כמו טביעת אצבע סודית שאומרת בדיוק מי אנחנו.
• אנתרופולוגים: מומחים שיודעים המון על השלד והעצמות ויכולים ללמוד מהם פרטים רבים על אדם.
• רדיולוגים ורופאי שיניים: הם משתמשים בצילומי רנטגן ו-CT וברשומות של רופאי שיניים כדי להשוות ולמצוא התאמה. לכל אחד מאיתנו יש מבנה שיניים וסתימות שונה, וזהו עוד רמז חשוב בפאזל.

כל המומחים האלה עובדים יחד, משתפים מידע ומוודאים שהם מסכימים על כל פרט. המטרה שלהם היא להגיע לוודאות של 100%, כי בסיפור כזה, אין מקום לטעויות.

איך פותרים את הפאזל? שלב אחר שלב

תהליך הזיהוי הוא כמו הרכבת פאזל מורכב מאוד, שדורש סבלנות ודיוק. הנה כמה מהשלבים המרכזיים:

שלב 1: סריקת ה-CT

הדבר הראשון שעושים הוא סריקת CT מיוחדת. זה כמו לצלם תמונה תלת-ממדית סופר-מפורטת. הסריקה יכולה לגלות סימנים ייחודיים, למשל אם לאדם היה פעם שבר ביד שהתאחה, או שתל מיוחד שהושתל בניתוח. המידע הזה מושווה לתיקים הרפואיים של האדם.

שלב 2: בדיקה חיצונית וצילומי שיניים

בשלב הבא, הרופאים מחפשים סימנים חיצוניים כמו צלקות או נקודות חן. במקביל, מומחים ברפואת שיניים בודקים את השיניים ומשווים אותן לצילומי רנטגן ישנים מהמרפאה של רופא השיניים. זהו אחד הרמזים החזקים ביותר לזיהוי.

שלב 3: פענוח ה-DNA

השלב המכריע ביותר הוא לעיתים קרובות בדיקת ה-DNA. ד"ר נורית בובליל, שמנהלת את המעבדות, מסבירה שהטכנולוגיה היום מאפשרת להם לעשות דברים מדהימים. "בעבר הפקה של DNA מעצמות נמשכה לפחות שמונה שעות", היא מספרת, "היום, בחלק מהמקרים, אנחנו מצליחים לעשות זאת בתוך שעתיים או שלוש". המדענים מפיקים את ה-DNA ומשווים אותו לדגימה שנלקחה מבני המשפחה (למשל, מההורים או מהאחים). כשיש התאמה, זוהי הוכחה מדעית חזקה.

אחריות, כבוד וסגירת מעגל

למה כל התהליך הזה כל כך חשוב? ד"ר קוגל מסביר שהמטרה היא לא רק לדעת מי האדם, אלא גם לנסות ולהבין מה קרה לו. "המשפחות יקבלו את כל המידע... כדי להביא למשפחתו את מלוא המידע, את הסגירה, את הידיעה". 'סגירת מעגל' היא ההרגשה שקיבלת את כל התשובות האפשריות, וזה עוזר להתמודד עם האובדן.

הצוות כולו מבין את גודל האחריות. "חלילה לנו לעשות איזושהי טעות", מדגיש ד"ר קוגל. לכן, המידע נמסר למשפחות רק אחרי שיש וודאות מוחלטת. זה חלק מהכבוד העצום שהם רוחשים לאנשים שאיבדנו ולמשפחותיהם. בסופו של התהליך, כשהזיהוי הושלם, המשפחות מקבלות את הבשורה באופן אישי ורגיש, ויכולות להביא את יקיריהן לקבורה בכבוד. המדענים והרופאים האלה, בעבודתם השקטה והמדויקת, מעניקים מתנה של ודאות ושלום בתוך תקופה קשה כל כך.