הכוכב שלא אהב שיעורי בית

דמיינו את התלמיד הכי מוכשר בכיתה במתמטיקה. הוא פותר תרגילים מסובכים בקלות, מבין את החומר מהר יותר מכולם, אבל... הוא לא ממש אוהב להכין שיעורי בית. הוא סומך על הכישרון שלו שיעזור לו לעבור את המבחנים. כזה היה פעם שחקן כדורסל אגדי בשם שארונאס יאסיקביצ'יוס, שכולם מכירים בכינוי שאראס. הוא היה קוסם על מגרש הכדורסל, שחקן חכם ויצירתי שהוביל את הקבוצות שלו, כולל מכבי תל אביב שלנו, לזכייה באליפות אירופה, התואר הכי חשוב שיש.

שאראס היה כל כך מוכשר, שלפעמים הוא לא הרגיש שהוא צריך להתאמץ באימונים כמו כולם. הוא ידע שהוא יכול לעשות דברים מדהימים עם הכדור גם בלי לעבוד הכי קשה. אבל כמו שלפעמים קורה בחיים, הסיפור שלו קיבל תפנית מפתיעה כשהוא החליף תפקיד - משחקן על המגרש למאמן שעומד על הקווים ומנהל את כל המשחק.

המהפך הגדול: ממגרש המשחקים לספסל המאמנים

כאשר שאראס פרש ממשחק והפך למאמן, משהו בו השתנה. הוא הבין שכדי להוביל קבוצה שלמה להצלחה, כישרון לבד זה לא מספיק. מאמן צריך להיות דוגמה, מנהיג. הוא צריך להראות לשחקנים שלו מהי הדרך הנכונה, לא רק להגיד להם. ושאראס החליט שהוא יהיה הדוגמה הטובה ביותר שיש.

לאחרונה, שחקן אמריקאי בשם וייד בולדווין, ששיחק פעם במכבי תל אביב ועכשיו משחק בקבוצה הטורקית 'פנרבחצ'ה' תחת הדרכתו של שאראס, סיפר סיפור מדהים על המאמן שלו. הוא אמר שהוא מעולם לא ראה מאמן שמגיע כל כך מוקדם לאימונים. "הוא נכנס לאולם לפני כולנו," סיפר בולדווין. מה הוא עושה שם כל כך מוקדם? הוא לא רק מכין את התרגילים. הוא עולה על ההליכון ורץ, הוא מרים משקולות בחדר הכושר. הוא מתאמן בעצמו, מזיע ועובד קשה, עוד לפני שהשחקן הראשון בכלל מגיע.

למה מאמן צריך להתאמן?

אולי תשאלו, למה זה כל כך חשוב? הרי הוא המאמן, לא השחקן. התשובה היא דוגמה אישית. כששחקנים צעירים רואים את המאמן שלהם, אדם מבוגר יותר שכבר לא צריך לשחק, עובד כל כך קשה, זה נותן להם השראה. הם מבינים שאם הוא, עם כל הניסיון וההישגים שלו, משקיע כל כך, אז גם הם חייבים. שאראס מביא איתו לכל אימון ולכל משחק משהו שנקרא 'מנטליות של אלוף'. זו התחושה שאתה אף פעם לא מוותר, תמיד שואף להיות הכי טוב, ותמיד עובד קשה יותר מכולם. הוא רוצה שהשחקנים שלו ירגישו בדיוק ככה.

"זוז הצידה, אני אראה לך איך"

הסיפור של בולדווין ממשיך ונהיה אפילו יותר מעניין. הוא מספר שאם שחקן לא מבצע תרגיל בדיוק כמו שצריך, שאראס לא צועק עליו מרחוק. הוא עוצר את האימון, אומר לשחקן "זוז הצידה, תן לי להראות לך", ונכנס בעצמו למגרש. למרות שהוא כבר לא צעיר והברכיים שלו קצת כואבות מכל שנות המשחק, הוא מדגים את התנועה, את המסירה, את הזריקה. יש לו עדיין 'צעד ראשון' מהיר מאוד, והוא מראה לכולם, פיזית, איך עושים את זה נכון.

הפעולה הזו מראה לשחקנים שני דברים חשובים: ראשית, שהמאמן שלהם יודע בדיוק על מה הוא מדבר, כי הוא יכול לעשות זאת בעצמו. שנית, זה מראה כמה אכפת לו. הוא לא רק 'בוס' שנותן הוראות, הוא מורה דרך שמוכן להתלכלך ולהזיע יחד איתם כדי לעזור להם להצליח. זו הסיבה שהוא נחשב היום לאחד המאמנים הטובים והמוערכים באירופה.

מהשיעור של שאראס לחיים שלנו

הסיפור של שאראס הוא לא רק על כדורסל. זה סיפור על צמיחה ושינוי. הוא מלמד אותנו שהצלחה אמיתית לא מגיעה רק מכישרון שנולדנו איתו. היא מגיעה מעבודה קשה, מהתמדה, ומנכונות להוות דוגמה לאחרים. זה נכון בכדורסל, זה נכון בבית הספר, בשיעורי נגינה, בחוג ספורט או בכל דבר אחר שנרצה להצטיין בו.

בפעם הבאה שאתם מתמודדים עם אתגר - פרויקט קשה, תרגיל מסובך או אימון מתיש - תחשבו על שאראס. תחשבו על איך הוא מגיע ראשון לאולם ומתאמן לבד, רק כדי לתת דוגמה. לפעמים, הדרך להפוך לטובים ביותר היא פשוט להחליט לעבוד קצת יותר קשה מכולם, ולהראות לאחרים, ובעיקר לעצמנו, שאנחנו מוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להצליח.